<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואשר שאלת מה הועילו חכמים בכינוי שבועות ונדרים, הלא אינה שבועה אם אינו בשם המיוחד או בכינויו כדאיתא בפרק שבועת העדות (ל"ה ע"ב). אמנם להתחייב קרבן שבועת העדות בעינן שם המיוחד לר' חנינא או כינויו לרבנן, אבל בשבועה דמיתסר נפשיה מן חפצא, לכולי עלמא לא בעינן שם המיוחד אלא אפילו בכינוי השם להתחייב מה שאמור בויקרא גבי להרע או להיטיב או בלאו. ורבנן גזור כינויין כי היכי דלא ליתי לאפוקי שם שמים לבטלה כדאמרינן בפ"ק דנדרים (י' סע"א) ולקי מכת מרדות דרבנן.
<h2>דף כג:</h2>
תשובה לר' שמואל ב"ר יהודה. הא דמיבעיא לך אההיא דעומד אדם בראש השנה אי הוי (גבי בעל) [נמי בטל ו]מופר בכי האי גוונא בנדר שהודר ברבים. לא ידענא מאי תיבעי ליה למר. דאפילו למאן דאמר (גיטין מ"ה ע"ב) נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, מודה דעומד אדם בראש השנה וכו', דהא לא חייל הנדר מעולם היכא דקיימיה לתנאיה, כדאיתא בפרק ד' דנדרים (כ"ג ע"ב). ובפרק נערה המאורסה (ע"ה ע"ב) מסקינן אההיא דר' אליעזר ומה (מקום) [שאין] (ש)מפיר וכו' עד מה(היא לא חיילא) [הוא דלא חיילין] וכו' ואאשתו נמי מסקינ' דלא חיילי. וכיון דלא חיילי ליכא ספיקא דאין כאן נדר כלל.
<h2>דף סה.</h2>
חביבי שאל בנדרים פרק ר' אל[י]עזר גרסינן תניא המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו ויליף מדכתיב [שמות ד'] ויאמר ה' אל משה במדין אמר לו במדין נדרת לך והתר נדריך במדין. וכן משמע התם במעשה צדקיהו. ובסוטה [ל"ו סע"ב] אמרינן אמר לו פרעה ליוסף זיל איתשל ליה לשבועתך, והיינו שלא בפניו, ולא קא"ל יוסף שלא בפניו הוא. ובפרק השולח גט [מ"ה ע"ב] תנן ר' יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ויליף לה [שם מ"ו ע"א] משבועת הגבעונים דלית ליה (הנייה) [הפרה], הא לאו בפני רבים אית ליה הפרה שלא מדעתם. דבפניו היינו מדעתו משום דעל דעתו. (ד)ה"פ אין מתירין לכתחילה שלא בפניו דכל היכא דאיפשר בפניו אין מתירין שלא בפניו אבל במעשה דיוסף אי אפשר הילכך אפילו שלא בפניו. וכן במעשה דגבעונים אי לא דנדרו ברבים, משום דלא תחיה היו מתירין דלא איפשר. (דבמעשה) [ובמעשה] דשרו סנהדרין לצדקיה שלא בפני נבוכדנצר, וכי תעלה על דעתך דשלא כהלכה הוו עבדי, אלא כדין עשו דסנו שומעניה ושרי לבזויי ולהבאישו בעיני המלכים כדי שישפילוהו והוה ליה לא איפשר בפניו. וכי שאיל להו לסנהדרי בפניו או שלא בפניו ואמרו ליה בפניו, מחמת יראתם יראו לגלות משום דלא איפשר שרי. ותו צדקיהו בהיתר בקש לגלות מדאיתשל, דצדיק גמור הוי כדאיתא בפרק חלק [סנהדר' ק"ג ע"א] ובשלהי פ"ג דערכין [י"ז ע"א], ואי לא הוי שאלה [אלא] בפניו מה אהני במה שנשאל. אלא ש"מ כדפרישית. ובמעשה דגבעונים תמיהני דלר' יהודה משמע התם דחיילא. והא אין נשבעין לעבור על המצות ומושבע ועומד הוא דלאו לא תחיה, והשבועה א[י]נה [חלה] ותיו תחייה לכל ישראל. אבי העזרי.
